לא החפירות — המקומות העומדים על תילם הנושאים את סיפורה של אחת מארבע ערי הקודש של היהדות. מיסודה על השבר הסורי-אפריקאי כמושב הסנהדרין, דרך אתרי התיישבות קדומים, מקלט לאישה אצילה, ועד החומות שהקים שליט בדואי. עקבו אחר חיי העיר, פרק אחר פרק.
איך עיר שנבנתה מעל בית קברות הפכה לבירת הלמדנות היהודית.
סיפורה של טבריה מתחיל בגיאוגרפיה הייחודית שלה לאורך השבר הסורי-אפריקאי, המעצבת את דינמיקת המים של הכנרת ויוצרת אקלימי-מיקרו ייחודיים. יסוד גיאולוגי זה תומך בעיר הנושאת את הייחוד של היותה אחת מארבע ערי הקודש של היהדות (לצד ירושלים, חברון וצפת), המוכרת היסטורית כמושבה המובהק של הסנהדרין.
הורדוס אנטיפס בנה את טבריה בערך בשנת 20 לסה"נ כבירתו הגלילית, וקרא לה על שם הקיסר טיבריוס — ובלי משים הקים אותה מעל בית קברות עתיק, מה שגרם ליהודים שומרי מצוות להימנע ממנה בתחילה. לאחר חורבן ירושלים והתרוקנות יהודה, המצב התהפך: החכמים עלו צפונה, וטבריה הפכה לעיר היהודית הגדולה ביותר בגליל, שם חובר חלק ניכר מהמשנה ומהתלמוד הירושלמי, ושם קבעו לימים בעלי המסורה את נוסח התנ"ך מאחורי כתר ארם צובא. (לעיר הרומית החפורה, ראו ארכיאולוגיה.)
המחוקק והרופא הגדול נפטר במצרים אך הובא לקבורה בטבריה — כיוון, כפי שכתב, שהסנהדרין עתידה להתכנס כאן מחדש. פרגולה אדומה בצורת להבה מסמנת כיום את המקום, ליד קברי רבי יוחנן בן זכאי וגדולים נוספים. מכל קברי העיר, זהו הקבר שההיסטוריונים הכי פחות מטילים בו ספק.
המתחם בעל הכיפה הכחולה מעל המעיינות החמים מכיל את קברו של רבי מאיר "בעל הנס", חכם מוביל מהמאה השנייה שביקש להיקבר בעמידה כדי לקבל את פני הגאולה. על הגבעה מעליו שוכן קברו המסורתי של רבי עקיבא. יחד הפכו את טבריה למקום זיכרון יהודי הרבה לפני שנבנתה מחדש.
כיבוש בקרנות חיטין, ולאחר מכן ניסיון מהמאה ה-16 לבנות מחדש עיר יהודית.
הצלבנים בנו טבריה מבוצרת חדשה מצפון לעיר הרומית. קטע מחומתם מהמאה ה-12 עדיין עומד בחצר היהודים, שהוקפה פעם בתעלת מים. המצודה נפלה בידי צלאח א-דין ביולי 1187, ימים לאחר ניצחונו המכריע בקרנות חיטין הסמוכות — נקודת מפנה עבור כל ממלכת הצלבנים.
דונה גרסיה מנדס נשיא — מבין הנשים העשירות ביותר של הרנסנס — ואחיינה דון יוסף נשיא קיבלו את טבריה מהסולטן סולימאן המפואר כדי לבנות אותה מחדש כמקלט ליהודים הנמלטים מהאינקוויזיציה, ואף הקימו חומות חדשות עד 1566. מלחמה עם ונציה סיכלה את התוכנית, אך הסיפור נמשך במוזיאון ובמלון.
הסביבה המיידית של טבריה באגן הכנרת הגדול יסודית לסיפור האזורי. כולל את הר ארבל הסמוך ואת אתרי ההתיישבות הקדומים המנוקדים לאורך חוף הכנרת, מקומות אלו ממחישים את ההיסטוריה הרומית והביזנטית העמוקה שסללה את הדרך לעידן הצלבני.
שליט בדואי מבצר את טבריה, והעיר העתיקה מקבלת את הצורה שאתם עדיין הולכים בה היום.
השליט הבדואי דאהר אל-עומר ביצר את טבריה בערך ב-1740, והקים חומת בזלת שחורה עם 21 מגדלי שמירה עגולים על קו החומה הקודם של דונה גרסיה. הקטע המערבי שלה שרד מעל החנויות ברחוב הגליל; "המגדל הנוטה" בפינה הדרום-מזרחית, שהוטה ברעידת האדמה של 1837, הפך לסמל העיר.
בפינה הצפון-מערבית של החומה, בנו בנו של דאהר אל-עומר מצודת בזלת בת שתי קומות ב-1745, עם ארבעה מגדלי פינה שהוקמו מאבנים עתיקות ממוחזרות. לצידה עמדה השראיה, מושב השלטון העות'מאני — הלב המנהלי של העיר המבוצרת.
שני מסגדים מהתקופה העות'מאנית נותרו מהעיר החומתית — המסגד הגדול (אל-עומרי) ו, ממש על חוף הים, מסגד הים "אל-בחרי", שהמינרט שלו עומד בין מסעדות הטיילת כאחד המבנים ההרוסים המצולמים ביותר על החוף.
קרקע שניתנה לרבי חיים אבולעפיה על ידי דאהר אל-עומר כדי למשוך יהודים בחזרה לעיר. סביב החצר עומדים בית הכנסת אבולעפיה (הספרדי), שנבנה מחדש לאחר רעידות האדמה של 1759 ו-1837, ובתי הכנסת קרלין-סטולין וחב"ד — הליבה השרידה של רובע ישן שבתיו פונו לאחר 1948.
הכנסייה הפרנציסקנית על חוף הים עומדת על יסודות צלבניים ובנויה בצורת גוף ספינת דיג הפוכה, לכבוד פטרוס הדייג. בפנים, סמלי ארבעת הבשורות; בחצר, עותק של פסל פטרוס מרומא.
ב-1885 פתח הרופא והכומר הסקוטי דיוויד וואט טורנס בית חולים מיסיונרי המטפל בבני כל הדתות, ועבר ב-1894 למתחם הבזלת שהיום הוא מלון הסקוטים המהולל. כנסיית סנט אנדרו הצנועה וגנה עדיין מארחים קונצרטים — שריד שקט מפרק הוויקטוריאני של טבריה.
ביום השנה החדשה 1837 הפילה רעידת אדמה עזה את החומות והשטיחה את רוב טבריה, והרגה כ-600 בני אדם. כמעט כל מה שרואים בעיר העתיקה נבנה לאחר אותו יום; המגדל הנוטה ובתי הכנסת הסדוקים הם צלקותיו. חלוצים מודרניים הקימו קיבוצים סמוכים כמו דגניה, ושינו את הנוף הדמוגרפי של האזור לאורך המאה ה-20. כיום, החומות, המסגדים, הכנסיות ובתי הכנסת ששרדו הם אתרים מוגנים.
